הגדלת חזה

מידע כללי

הגדלת שדיים הוא ניתוח קוסמטי הבא להגדיל את נפח השדיים ולשפר את צורתם. במקרים נדירים בהם קיימת אסימטריה בולטת בעקבות חוסר התפתחות של שד אחד, הניתוח מוכר כניתוח רפואי ולא קוסמטי. הגדלת השדיים איננה פוטרת בעיה של שדיים נפולים, ואף עלולה להחמיר את הבעיה. כאשר השדיים נפולים יש צורך בניתוח הרמת שדיים, לבד או יחד עם הגדלה.

סוגי שתלים

שתלי עגולים ואנטומיים:

breast implants types

שתלים עגולים הם השתלים הנפוצים, המשמשים ברוב הניתוחים הקוסמטיים. שתלים אנטומיים הם שתלים בעלי צורת טיפה או אגס, המדמה באופן קרוב יותר את צורת השד האמיתית והם משמשים בעיקר בשחזורי שד. חסרונם הגדול של השתלים האנטומיים הוא בכך שהם עלולים לזוז, להסתובב ולשנות מנח בתוך ה"כיס" אשר נוצר בזמן הניתוח, דבר המשנה ומעוות את צורת השד.

שתלים חלקים ומחוספסים:

breast implants types 2

השתלים המחוספסים הפכו לפופולריים יותר בשנים האחרונות, בשל שיעור סיבוכים נמוך יותר מאשר השתלים החלקים. השתלים המחוספסים מתקבעים טוב יותר בתוך השד, ונוטים לפתח פחות התכווצות קופסית (ראי תחת סיבוכים) מאשר השתלים החלקים.

שתלי סיליקון וסליין:

שתלי הגדלת השדיים מתבצעת ע"י הכנסת שתלי סיליקון, כאשר השתלים הקיימים כיום נחשבים דור חמישי. קיימים גם שתלי סליין (מים פיזיולוגיים), אך להם חסרונות רבים: הם כבדים יותר, נוקשים יותר, ועשויים לדלוף ולאבד כליל את נפחם, ולכן הם אינם בשימוש נרחב. יתרונם של שתלי הסיליקון הוא במראה ובתחושה הטבעיים שהם נותנים, ובשיעור הסיבוכים הנמוך יחסית.

מנח תת-שדי ותת-שרירי:

breast implants position

את ה"כיס" לשתל ניתן ליצור באחד משני מישורים- מתחת לשד (מעל השריר) או מתחת לשריר. למנח התת-שדי מספר יתרונות: מדובר בניתוח פשוט יותר, עם החלמה קלה וקצרה יותר, ללא פגיעה בשריר החזה. חסרונו העיקרי הוא בכך שהשתל דורש כמות מסויימת של כיסוי רקמת שד, ובמידה והכמות איננה מספקת, השתל עשוי להיות מורגש ונראה. במידה וכמות רקמת השד איננה מספקת, ה"כיס" נעשה מתחת לשריר, אך מדובר בניתוח בעל תקופת החלמה ארוכה יותר, ולעיתים השתל נע בעת הפעלת השריר.

סוגי חתכים:

breast enlargement cuts

החתך הנפוץ ביותר הוא החתך בקפל התת-שדי. הוא מקנה גישה טובה ונוחה ליצירת ה"כיס", עם פגיעה מינימלית ברקמת השד. הצלקת נמצאת לבסוף קרוב לקפל התת-שדי, מוסתרת ע"י השד עצמו. סוג חתך נוסף הוא החתך סביב העטרה. יתרונו הוא בצלקת הכמעט בלתי-נראית, הנמצאת סביב הפיטמה (בגבול שבין העטרה לעור השד). החסרונות בשיטה זו הם הראייה הלקויה של ה"כיס" בזמן הניתוח, האפשרות לפגיעה ברקמת השד, ביכולת ההנקה ובתחושה, וחוסר היכולת לבצע את הניתוח בנשים בעלות עטרות קטנות.

לפני ואחרי הניתוח

הערכה טרום ניתוחית ע"י כירורג שד: ניתוח קוסמטי בשדיים מבוצע רק לאחר וידוא כי אין כל בעיה רפואית בשדיים. מומלץ להגיע ליעוץ האסתטי לאחר בדיקת כירורג שד וביצוע US ו/או ממוגרפיה אשר קובעים כי השדיים תקינים לחלוטין. במידה ולא נשללו לחלוטין בעיות בשדיים, יהיה צורך ביעוץ נוסף לפני הניתוח, לאחר השלמת הבירור.

לפני הניתוח

עישון מעלה את שיעור הסיבוכים בצורה משמעותית, ומומלץ להפסיק לעשן לפחות כחודשיים לפני הניתוח. יש להפסיק את נטילת כל התרופות ה"טבעיות" ותוספי המזון (עשויים לגרום לדימומים) ואת מדללי הדם (כגון אספירין). יש להצטייד בנוגדי כאבי (מומלץ אופטלגין), ולהימנע מתרופות כגון נורופן או אדביל. יש להצטייד באנטיביוטיקה לשבוע הראשון שלאחר הניתוח (מומלץ צפורל- 500 מ"ג, 3 פעמים ביום). יש להגיע לניתוח עם חזיית ספורט (ללא ברזלים) שחורה, עם סגר קדמי, cup C, במידה שנלבשה לפני הניתוח (לדוגמא- 75/80/85 ס"מ).

לאחר הניתוח

מומלץ חופש מחלה לשבוע לפחות. ביומיים הראשונים החזה חבוש עם תחבושת אלסטית, ולאחר מכן עם חזייה בלבד. ניתן להתקלח לאחר 48 שעות, ולשטוף את החזה עם מים וסבון. את הפלסטרים המכסים את החתך אין להוריד עד הביקורת (שבועיים לאחר הניתוח). במידה ונפלו במקלחת, אין צורך בחבישה חוזרת. יש להמשיך וללבוש את חזיית הספורט כחודשיים לאחר הניתוח, במשך כל שעות היממה (למעט במקלחת).

סיכונים וסיבוכים

ככלל, ניתוח הגדלת השדיים מחייב חיתוך של העור ויצירת צלקת. במרבית המקרים מדובר בצלקת עדינה הנחבאת באיזור הקפל התת-שדי. בחלק קטן מהמנותחות נפגעים התחושה בשד ובפטמה, ויכולה להיפגע גם היכולת להניק. במקרים נדירים יכולים להתפתח כאבים כרוניים בשד, מסיבה לא ידועה, ויכולה להופיע דלקת של הוורידים השטחיים בחלק התחתון של השד. כל אלו אינן נחשבים לסיבוכים, אלא ל"תוצרי לוואי" של הניתוח.הסיבוכים של ניתוח הגדלת השדיים יכולים להיות מיידיים או מאוחרים. סטטיסטית, כ-10% מהנשים העוברות ניתוח סובלות מסיבוך המחייב ניתוח נוסף תוך 5 שנים.

סיבוכים מיידיים:

  • דימום בתוך השד- דורש בד"כ ניתוח מיידי חוזר להוצאת השתל, עצירת הדימום, והחזרת השתל.
  • זיהום- מטופל בד"כ באנטיביוטיקה (בנוסף על זאת שניתנה מיד לאחר הניתוח) בכדורים, ובמידה ולא חל שיפור, באנטיביוטיקה דרך הווריד, במסגרת אשפוז. במקרים נדירים אין מנוס מהוצאת השתל, והכנסתו שוב בניתוח לאחר כחצי שנה
  • פתיחת תפרים וחשיפת השתל- מחייבים בד"כ ניתוח חוזר להוצאת השתל, וניסיון חוזר כעבור כחצי שנה.

סיבוכים מאוחרים:

  • צלקות היפרטרופיות: למרות שהחתך הניתוחי זהה ברוב המנותחות, אופי הצלקות משתנה, בעיקר ע"פ סוג העור והנטייה הגינטית להצטלקות. בנשים להן נטייה להצטלקות-יתר, עלולות להופיע צלקות היפרטרופיות, כלומר צלקות אדומות, בולטות וכואבות. מצב הצלקות משתפר בד"כ עם הזמן, וקיימים מספר טיפולים המזרזים את קצב השיפור.
  • הופעת קמטים/קפלים: לעיתים, עם הזמן רקמת השד נעשית דקה מידי ואיננה מסוגלת להסוות את השתל, ואז נראים "גלים" בעור, המרמזים שבוצע ניתוח הגדלת שדיים. מצב זה מחייב ניתוח נוסף, והעברת השתל אל מתחת לשריר, או כיסוי שלו במוצרי עור סינטטיים המושתלים מתחת לעור.
  • תזוזה של השתל: השתל יכול עם הזמן לזוז כלפי מטה, מעלה או לצדדים, מצב המחייב ניתוח והחזרה למיקום המקורי.
  • התכווצות הקופסית: לאחר הניתוח נוצרת באופן טבעי בתוך הגוף מעטפת מסביב לשתל, הנקראת קופסית. במרבית הנשים, קופסית זו נשארת רכה ולא מורגשת. באחוז קטן מהנשים, הקופסית הולכת ומתכווצת עם הזמן (תוך חודשים או שנים), ונעשית נוקשה וכואבת, וגורמת לעיוות בצורת השד (הופך לכדורי ונוקשה). במקרים קשים מצב זה מחייב ניתוח להחלפת מיקום השתל או הוצאתו לגמרי.

תמונות לפני ואחרי