הרמת חזה

מידע כללי

שדיים נפולים יכולים להיות תוצאה של הריונות, ירידה במשקל או אפקט של כוח המשיכה ברבות השנים. הרמת שדיים הוא ניתוח קוסמטי הבא לתקן מצב של שדיים נפולים ולשפר את צורתם, אך הוא גם מקטין את השדיים במידה מסויימת, בשל הסרת עודפי העור. הרמת שדיים הוא ניתוח קוסמטי הבא לתקן מצב של שדיים נפולים ולשפר את צורתם.

במידה והשדיים נפולים וקטנים, יש צורך בניתוח הרמה והגדלת חזה. במידה והשדיים נפולים וגדולים, וקיים רצון להקטינם משמעותית, יש צורך בניתוח הקטנת חזה. ניתוח הרמת שדיים כרוך בשינוי מיקום הפטמה וכריתת עודפי עור. כריתת עודפי העור נעשית בקוטב התחתון של השד, ומחייבת צלקת גלויה. במרבית המקרים, מדובר בצלקת סביב העטרה המתמשכת בקו אורכי אל הקפל התת-שדי, ובצלקת אופקית קטנה הנחבאת מתחת לשד, באיזור הקפל התת-שדי. במקרים בהם קיימת כמות ניכרת של עור עודף, נותר חלק מהעודף להתכווצות לאחר הניתוח, וזאת בכדי למנוע הרחבה של הצלקת האופקית לאיזורים גלויים. התכווצות העור נמשכת כ-6-12 חודשים, ובסוף התהליך, תחת הרדמה מקומית, מעשית הסרה של העור אשר לא התכווץ ונעלם.

לפני ואחרי הניתוח

הערכה טרום ניתוחית ע"י כירורג שד: ניתוח קוסמטי בשדיים מבוצע רק לאחר וידוא כי אין כל בעיה רפואית בשדיים. מומלץ להגיע ליעוץ האסתטי לאחר בדיקת כירורג שד וביצוע US ו/או ממוגרפיה אשר קובעים כי השדיים תקינים לחלוטין. במידה ולא נשללו לחלוטין בעיות בשדיים, יהיה צורך ביעוץ נוסף לפני הניתוח, לאחר השלמת הבירור.

עישון מעלה את שיעור הסיבוכים בצורה משמעותית, ומומלץ להפסיק לעשן לפחות כחודשיים לפני הניתוח. יש להפסיק את נטילת כל התרופות ה"טבעיות" ותוספי המזון (עשויים לגרום לדימומים) ואת מדללי הדם (כגון אספירין). יש להצטייד בנוגדי כאבי (מומלץ אופטלגין), ולהימנע מתרופות כגון נורופן או אדביל. יש להגיע לניתוח עם חזיית ספורט (ללא ברזלים) שחורה, עם סגר קדמי cup C, במידה שנלבשה לפני הניתוח (לדוגמא- 75/80/85 ס"מ).

מומלץ חופש מחלה לשבוע לפחות. בשבוע הראשון החזה חבוש עם תחבושת אלסטית, ולאחר מכן עם חזייה בלבד. ניתן להתקלח לאחר מכן לשטוף את החזה עם מים וסבון. את הפלסטרים המכסים את החתך אין להוריד עד הביקורת (שבועיים לאחר הניתוח). במידה ונפלו במקלחת, אין צורך בחבישה חוזרת. יש להמשיך וללבוש את חזיית הספורט כחודשיים לאחר הניתוח, במשך כל שעות היממה (למעט במקלחת).

מראה הצלקת כשנה לאחר ניתוח

סיכונים וסיבוכים

ככלל, ניתוח הגדלת השדיים מחייב חיתוך של העור ויצירת צלקת. במרבית המקרים מדובר בצלקת עדינה סביב העטרה, הנמשכת בקו אנכי אל הקפל התת-שדי, אך בניגוד לניתוחים כמו הגדלת חזה, מדובר בצלקת גלויה, אשר אין יכולת להסתירה. בחלק קטן מהמנותחות נפגעים התחושה בשד ובפטמה, ויכולה להיפגע גם היכולת להניק. כל אלו אינן נחשבים לסיבוכים, אלא ל"תוצרי לוואי" של הניתוח.

דימום בתוך השד- דורש בד"כ ניתוח מיידי חוזר לעצירת הדימום.
זיהום- מטופל בד"כ באנטיביוטיקה (בנוסף על זאת שניתנה מיד לאחר הניתוח) בכדורים, ובמידה ולא חל שיפור, באנטיביוטיקה דרך הווריד, במסגרת אשפוז.
פתיחת תפרים- פתיחת תפרים חלקית בקוטב התחתון של השד מופיעה בכ-50% מהניתוחים, ומחלימה עצמאית עם צמצום הדרגתי של הפצע ולאחר מכן התכווצות של הצלקת. היות ומדובר בד"כ בקצה התחתון הנסתר של הצלקת האנכית, במרבית המקרים אין צורך בטיפל נוסף. במקרים בהם קיימת פתיחה של איזורים נרחבים, לעיתים נדרש ניתוח חוזר לסגירת הפצעים או לתיקון הצלקות.

צלקות היפרטרופיות- למרות שהחתך הניתוחי זהה ברוב המנותחות, אופי הצלקות משתנה, בעיקר ע"פ סוג העור והנטייה הגינטית להצטלקות. בנשים להן נטייה להצטלקות-יתר, עלולות להופיע צלקות היפרטרופיות, כלומר צלקות אדומות, בולטות וכואבות. מצב הצלקות משתפר בד"כ עם הזמן, וקיימים מספר טיפולים המזרזים את קצב השיפור.
אסימטריה- השדיים מתכווצים ומשנים את צורתם במשך כשנה לאחר הניתוח. במידה ובסיום התהליך (כעבור שנה מהניתוח) קיימת אסימטריה בולטת, יש צורך בניתוח חוזר לתיקון האסימטריה.